הדופלקס שעוצב סביב הגג: שיפוץ מלא ברמת השרון

צילום: גדעון לוין

הפרויקט הזה התחיל מדירת דופלקס ישנה ברמת השרון – קומה ראשונה בגודל של כ־80 מ״ר, וקומת גג נוספת עם פוטנציאל עצום, אך במצב רעוע מאוד.
כבר מההתחלה היה ברור לנו שהגג יהיה הלב של הבית, ולכן אחד השלבים הראשונים בתהליך היה תכנון מחדש של הקומה העליונה והוצאת להיתר עבור תוספת בנייה של כ־40 מ״ר נוספים על הגג.

הלקוחות, זוג צעיר עם שני ילדים, חלמו על מקום שאפשר לארח בו חברים ומשפחה, לפתוח בקבוק יין בשישי בצהריים ולהרגיש קצת בחופשה בלי לצאת מהבית.
סביב החלום הזה נבנה למעשה כל הפרויקט.

הדירה המקורית כללה חלל ציבורי, שלושה חדרי שינה ומעטפת שכבר לא התאימה לאורח החיים של המשפחה.
קומת הגג כמעט ולא הייתה בשימוש, ובפועל דרשה תכנון ובנייה מחדש כמעט מהיסוד.

כבר בתחילת הדרך הבנו שזה לא יהיה רק “שיפוץ”, אלא תכנון מחדש של הבית כולו.
“גילחנו” את כל הדירה, תכננו מחדש את החלוקה הפנימית, ויצרנו בית שמרגיש פתוח, רגוע ומדויק יותר. גם מבחינה עיצובית וגם מבחינת החיים עצמם.

מינימליזם רך, צעיר ונעים

השפה העיצובית שנבחרה לפרויקט הייתה מאוד נקייה ומינימליסטית, אבל לא קרה.
חיפשנו לייצר בית שקט בעין, כזה שמרגיש נעים ונינוח לחיות בו ביום יום, בלי עומס ובלי יותר מדי אלמנטים שמבקשים תשומת לב.

פלטת הצבעים נשארה בהירה וטבעית כמעט לכל אורך הבית – גווני חול, שמנת, עץ טבעי ונגיעות שחורות מדויקות שמכניסות עומק וקונטרסט.
הבחירה בחומרים טבעיים וטקסטורות רכות הייתה משמעותית מאוד עבורנו, כי רצינו לייצר תחושת חמימות בתוך המינימליזם.

גם הריהוט והאקססוריז נבחרו מתוך אותה מחשבה של קווים רכים, פרופורציות נמוכות וחללים שמרגישים מאווררים ולא עמוסים.

המטבח: הלב היומיומי של הבית

המטבח תוכנן להיות מאוד פונקציונלי, אבל גם כזה שמרגיש חלק מהחלל הציבורי ולא “אזור עבודה” מנותק.
בחרנו לשלב אי גדול בחיפוי עץ טבעי שמכניס חמימות ורוך אל תוך המעטפת הבהירה והמדויקת.

החזיתות נשארו נקיות מאוד, כמעט אדריכליות, עם מינימום חלוקות וידיות.
גם גופי התאורה והפרטים הקטנים נבחרו בקפידה כדי לשמור על תחושה רגועה ואחידה.

בסופו של דבר התקבל מטבח שמצד אחד מאוד שימושי למשפחה שמארחת הרבה, ומצד שני מצליח להרגיש שקט ונעים כחלק מהבית כולו.

סלון עם קריצה לעולמות המוזיקה

אחד הדברים שהיה לנו חשוב לשמור עליהם לאורך הפרויקט הוא החיבור האישי של הדיירים לעולם המוזיקה.
לא רצינו “לעצב סביב קונספט”, אלא לתת לאלמנטים האישיים להשתלב בטבעיות בתוך הבית.

כך נוצרה פינת הפסנתר, שולבו פריטי מוזיקה ותקליטים, והאמנות שנבחרה לחלל מוסיפה שכבה מעט יותר גרפית וחופשית בתוך הפלטה הרכה והנקייה.

הסלון עצמו נשאר מאוד מינימליסטי – ריהוט נמוך, טקסטיל טבעי, צמחייה והרבה אור טבעי. אבל דווקא בתוך השקט הזה, האלמנטים האישיים מקבלים מקום.

קומה עליונה שהפכה לחלל מגורים שלם

הגג היה נקודת המוצא של כל הפרויקט.
במקום חלל טכני ומוזנח, יצרנו קומה נוספת שמרגישה כמו יחידת אירוח פרטית – עם סלון נוסף, חדר עבודה, מקלחת ושירותים ומרפסת רחבת ידיים.

אחד הדברים הכי מיוחדים בדירה הוא הנוף הפנורמי שנפתח מהקומה העליונה – מצד אחד רואים את הים, ומהצד השני את אזור הרי המזרח.
היה לנו ברור שאנחנו רוצים ליהנות מהנוף הזה מכל נקודה בגג, ולכן החלטנו להסיר את מעקה הבטון הכבד שהיה במקום, ולהחליף אותו במעקה זכוכית שקוף שמאפשר לנוף להישאר פתוח ונוכח בתוך החוויה של החלל.

גם בבחירות החומריות ניסינו לשמור על תחושה רגועה מאוד, כזו שלא מתחרה בנוף אלא מלווה אותו.
בחוץ שילבנו פינות ישיבה נמוכות, מטבח חוץ קטן, צמחייה, בריכת טבילה ומקלחת חוץ – אבל בצורה מינימליסטית ונקייה, כדי לשמור על תחושת החופש והפתיחות.

זה לא גג שמרגיש כמו “עוד תוספת לבית”, אלא חלק בלתי נפרד ממנו.
המשך ישיר של האווירה כולה.

תכנון שמסתכל גם קדימה

מעבר לאסתטיקה, אחד הדברים המרכזיים בתכנון היה פונקציונליות לטווח ארוך.
המשפחה צעירה, והיה לנו ברור שהבית יצטרך להשתנות יחד איתה.

לכן יצרנו חללים גמישים, פתרונות אחסון שמוטמעים בתוך המעטפת בצורה שקטה, וחדרים שיכולים לשנות את הייעוד שלהם לאורך השנים.
גם חדר המשחקים, למשל, תוכנן מראש כך שיוכל להפוך בעתיד לחדר שינה נוסף בלי צורך בשינוי משמעותי.

בית שמרגיש כמו חופשה, אבל עובד ליום יום

בסופו של דבר, מה שניסינו לייצר כאן הוא לא רק בית יפה, אלא בית שנעים באמת לחיות בו.
כזה שאפשר לארח בו, לעבוד בו, לנגן בו, לגדל בו ילדים ולהרגיש בו רגועים גם באמצע החיים עצמם.

וזה אולי הדבר שאנחנו הכי אוהבים בפרויקט הזה:
שלמרות כל התכנון, הדיוק והחשיבה על כל פרט הוא עדיין מרגיש טבעי, נינוח ולא מתאמץ.